מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' איזיס ואח'

בא-כוח התובעות: עו"ד בנימין כפיר

בא-כוח הנתבעת 1: עו"ד עבד קעדן

פסק דין

עניינה של התביעה הנדונה, שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר, הוא תאונה שבה היו מעורבות מכוניתה של התובעת 2 (להלן – התובעת) מתוצרת "מאזדה", המבוטחת על-ידי התובעת 1 ומכונית מתוצאת "יונדאי", שבה נהגה הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת), שהושכרה מהנתבעת 2.

בישיבה המקדמית שהתקיימה היום העידו התובעת והנתבעת.

2.הנתבעת 2 כלל לא הגישה כתב הגנה, ולפיכך לאחר שהוגש אישור על מסירת כתבי הטענות נגדה (ת/1), ביקש בא-כוחן של התובעות לקבל את התביעה נגדה. מטעם זה, אכן דין התביעה נגד נתבעת 2 להתקבל.

3.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה. פרט לכך, טענה הנתבעת 1 בתביעתה, שמכונית היונדאי שבה נהגה הושכרה מהנתבעת 2 (חברה להשכרת מכוניות) על-ידי המעסיק שלה באותה תקופה, מר עימאד אלווזי, סוכן למכירת מכשירי טלפון סלולאריים. המכונית הייתה מבוטחת על-ידי הראל חברה לביטוח בע"מ, אך בשל מגבלות בעניין גילו של הנהג, רק בדיעבד נודע לנתבעת, שביטוח הרכב שבו נהגה לא כיסה נזקי רכוש שנגרמו בעת נהיגתה. לפיכך לטענתה, אפילו ייקבע שהיא אחראית לקרות התאונה, אין לחייבה לשאת בנזקים, אלא יש להטיל את חובת הפיצוי בגין הנזקים על השוכר, המעסיק של הנתבעת, או על חברת ההשכרה שלא דאגה לביטוח מתאים, או על שניהם. מסיבה זו, לטענתה, הגישה בקשה לשלוח הודעה לצד שלישי אל הנתבעת 2.

תחילה נעיר, כי האחריות לוודא שישנו כיסוי ביטוחי על נהיגת נהג זה או אחר במכונית, מוטלת על הנוהג בה, ולכן ככלל, אין מקום לטענת הנתבעת. משעה שנהגה במכונית, היה עליה לוודא שיש כיסוי ביטוחי לנזקים שעשויים להיגרם בעת נהיגתה.

4.בקשה להגשת הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת 2, אכן צורפה אל כתב ההגנה שאותו הגישה הנתבעת ביום 15.9.2011, וזו נסרקה בקובץ אחד יחד עם כתב ההגנה. מאחר שדיונים בהליכים שמוגשים לבית משפט זה בסדר דין מהיר אינם מועברים אל השופטים לשם בדיקתם ולשם קביעת מועד דיון, אלא נקבעים על-ידי גורם בבית המשפט (עוזרת משפטית שמונתה לכך), תוכנן של התביעות מגיע לידיעת השופטים רק בעת הכנת התביעות לדיון, הנעשית בדרך כלל, רק יום קודם לדיון. כך גם לא ניתן היה לדעת, וגם אני לא ידעתי, שהוגשה מטעם הנתבעת בקשה למשלוח הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת 2, וממילא שלא ניתנה החלטה בעניין.

בעניין זה, כפי שאף הבהרתי בדיון היום, אין לנתבעת ולבא-כוחה אלא להלין על עצמם. הבקשה להגשת הודעה לצד שלישי הוגשה כאמור, יחד עם כתב ההגנה ביום 15.9.2011 ומאז חלפו חודשיים ושלושה שבועות. אפילו הייתה תקלה בסריקת הבקשה, משלא ניתנה כל החלטה תוך פרק זמן סביר ביחס לבקשה, היה על בא-כוחה של הנתבעת לברר את הדברים במזכירות בית המשפט, ולחלופין להגיש בקשה למתן החלטה בעניין. משלא עשה דבר ולא בדק מה עלה בגורל בקשתו, אינו יכול עוד לבוא בטרוניה.

מכל מקום, כאמור, משלא נדונה הבקשה להגשת הודעה לצד שלישי בשל מחדלי הנתבעת, אין בפני בית המשפט הודעה לצד שלישי וממילא שלא ניתן לדון בה.

5.באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה, התובעת והנתבעת חלקו זו על זו בעניין אופן התרחשות התאונה.

התאונה אירעה בצומת עמק המצלבה בירושלים. שתי הנהגות נסעו ברחוב הרצוג ועמדו לפנות שמאלה לכיוון שדרות בן-צבי (או כפי שתואר על-ידי התובעת, לכיוון גן סאקר). במקום זה ישנם שני נתיבים שנועדו להמשך נסיעה ישרה לכיוון רחוב עזה, ושני הנתיבים השמאליים נועדו לנוסעים לכיוון שדרות בן-צבי.

לפי גרסת התובעת, היא עמדה לפני הרמזור, שהאור בו היה אדום, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שנועדו לפנייה שמאלה. כשהאור ברמזור התחלף לירוק, החלה בנסיעה אטית תוך פנייה שמאלה, ואז פגעה בצד הימני של מכוניתה, מכונית היונדאי שבה נהגה הנתבעת. לדבריה "הנהגת פשוט עלתה על המכונית שלי". מתמונות הנזק שהוגשו עולה שהדלת הימנית קדמית של מכונית התובעת נפגעה, ושישנו נזק שנמשך גם אל הדלת האחורית ימנית. בעניין טענת הנתבעת שהתובעת הייתה עסוקה בקריאת עיתון, השיבה התובעת, שאינה קוראת עיתונים כבר עשרים שנה, ובוודאי שאינה קוראת במכונית.

הנתבעת טענה שעוד לפני הצומת הקודם, נסעה התובעת לפניה באיטיות רבה. מסיבה זו עברה מהנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים השמאליים אל הנתיב הימני. לאחר שחלפה על פני מכוניתה של התובעת, הבחינה שהתובעת עסוקה בקריאת עיתון או משהו אחר, ולכן התקדמה לאט. בצומת שלאחריו, שבו אירעה התאונה, הייתה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שנועדו לפניה שמאלה, אך לא ידעה שאפשר לפנות שמאלה גם מהנתיב הימני. מאחר שרצתה לפנות שמאלה, ולא ראתה במראות כל רכב מאחוריה, החלה לסטות באיטיות אל עבר הנתיב השמאלי כדי שתוכל כאמור, לפנות שמאלה. עם התקדמותה תוך כדי סטייה שמאלה כמתואר, אירעה ההתנגשות. לדבריה "הופתעתי שמשהו נגע בי ונבהלתי ועצרתי". אז לדברי הנתבעת, גם הבינה שהייתה זו אותה נהגת שלטענתה, קראה עיתון או משהו אחר.

6.בחינת גרסאותיהן של שתי הנהגות כמו גם בחינת תמונות הנזק שנגרם למכוניתה של התובעת, מובילה למסקנה שהנתבעת היא האחראית לקרות התאונה. למסקנה זו הגעתי מטעמים אלו:

ראשית, מגרסת הנתבעת עולה שהיא אמנם זו שסטתה שמאלה, אל עבר הנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים שנועדו לפניה שמאלה, בעוד שבנתיב השמאלי הייתה מכוניתה של התובעת. מכאן שעליה מוטלת האחריות לעשות זאת בזהירות מבלי לפגוע בכלי רכב שכבר נמצאים באותו נתיב שאליו ביקשה להיכנס. שנית, מגרסת הנתבעת עצמה עולה שהסתכלה במראות אם יש מכונית מאחוריה שמונעת ממנה לסטות שמאלה. אך נראה שבה בעת, לא הבחינה במכונית שאינה מאחוריה, אלא משמאלה, וכך התנגשה בצדה הימני של המכונית שהייתה משמאלה. שלישית, מהתמונות של הנזק שנגרם למכוניתה של התובעת עולה שמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מפגיעה של מכונית ש"נכנסה" אל הדלתות השמאליות של מכוניתה של התובעת.

לבסוף נעיר, שלפי תגובתה של התובעת, אני מאמינה לגרסתה שלא עסקה בקריאת עיתון או כל דבר אחר. בכל מקרה, הגם שהדבר אסור, אפילו הייתה עסוקה בדבר מעין זה, אין לכך כל רלוונטיות לכך שהתובעת סטתה עם מכוניתה כך שפגעה בצדה הימני של מכוניתה של התובעת.

7.לאור כל האמור, דינה של התביעה נגד הנתבעת 1 להתקבל.

כך גם דינה של התביעה נגד הנתבעת 2 להתקבל, וזאת מאחר שכאמור, הגם שכתב התביעה נמסר לנתבעת 2 כדין, לא הוגש מטעמה כתב הגנה.